אינה ברגמן - כאבי לידה | כאבים בלידה

תשעה חודשים תינוק חי בבטנה של האם. בסביבה נוחה, חמה ונעימה וסוף סוף מגיע הרגע שבקרוב מאוד תוכלי להחזיק את תינוקך בידיים. נשאר החלק אחרון - הלידה. רוב הנשים מאוד מפחדות מ-כאבי לידה וזה גורם להן לפנות להתערבויות רפואיות לשיתוק ה-כאבי לידה כמו אפידורל, אבל כבר מזמן הוכח שבזמן הלידה הכאב משותף גם לאם וגם לתינוק וחשוב לדעת שאת יכולה להקל לא רק על כאבך אך גם על כאבו.

אז איך עושים את זה?
בתור התחלה חשוב לדעת שהגורם העיקרי ל-כאבי לידה הינו חוסר חמצן ובמקרה הנ"ל אנחנו נעזר בנשימות נכונות במטרה לדאוג להספקה של חמצן לדם.
לכל שלב בלידה יש סוגים שונים של נשימות, אבל כולן מבוססות על אתה שיטה - נשימות דרך הבטן. לתרגול שימו ידיים על הבטן ונסו לנשום ככה שהחזה לא יזוז, והידיים על הבטן יעלו וירדו. זכרו: בלידה כל השאיפות חייבות להיות דרך אף והנשיפות דרך פה. בזמן הנשיפה השפתיים צריכות לקבל צורת צינור. זה מעלה את ההתנגדות לאוויר שיוצא וגם מאריך את הזמן של הנשיפה.

הצירים המבשרים על בואו של הרך התחילו. בהתחלה הם די חלשים ולא כואבים בכלל. ובכל זאת הם לא נעים. בתחילת הצירים אין צורך להשתמש בשיטה אחידה של נשימות, אך ברגע שהצירים מתחילים להיות יותר חזקים והכאבים מתגברים - אנחנו נשתמש בסוג ראשוני של נשימות איטיות ועמוקות. בדרך כלל בן אדם נושם 17 נשימות בדקה ותמיד השאיפה יותר קצרה מהנשיפה. בשביל שיתוק כאב בעוצמה בינונית חייבים לנשום עמוק ולאט. קצב השאיפה כ-3 שניות והנשיפה כ-7 שניות. (אני ממליצה להתרגל עם שעון). בקצב כזה אנחנו מגיעים ל-6 נשימות בדקה. עם הגברה תדירות הצירים אנחנו מתחילים לנשום יותר לאט. שאיפה כ-5 שניות ונשיפה כ-10 שניות ולאחר מכן עוד יותר לאט – שאיפה כ-6 שניות ונשיפה כ-12 שניות. יוצא בערך 3 נשימות בדקה נשימה זו דורשת תרגול רציני ביותר מכל אמא.
בשלב הצירים החזקים והכאבים החזקים במיוחד, נשימה איטית כבר לא עוזרת כל כך, לכן עוברים לנשימה שנקראת נשימה גלילית. ציר בא בגל. בהתחלה הוא מתגבר, אחרי זה מתחזק לאותה עוצמה ואחרי זה עוצמת הכאב יורדת. הנשימה צריכה להיות במקביל לעוצמת הציר: בהתחלה נושמים לאט ועמוק, אחרי זה הנשימה מתחילה להיות מהירה ושטחית (נשימה כזאת נקרית "נשימת כלב"), ובשלב אחרון של הציר הנשימה שוב עוברת לשלב יותר איטית ויותר עמוקה. חשוב מאוד לנוח בין הצירים, אבל אם ההפסקות נהיות קצרות מאוד והצירים חזקים וכואבים, אז בין הצירים חייבים לנשום בצורה איטית. לדוגמה שאיפה 3 שניות ונשיפה 7 שניות.

נשימת כלב אפשר להחליף בסוגים אחרים של נשימה. לדוגמה:
1. נשימת נר-שאיפה איטית ועמוקה דרך אף ונשיפה עזה דרך הפה.
2."בניית פירמידות"- שאיפה- נשיפה. אחרי זה פעמיים שאיפה ונשיפה ואחרי זה 3 פעמים שאיפה ונשיפה, וחוזרים בסדר הפוך. זה גם מעביר את תשומת הלב מהצירים. על תשכחו שצריך לנשום מהבטן וגם שאיפות חייבים להיות מהאף ונשיפות מהפה. היחיד היוצא מן הכלל זה "נשימות כלב"- בנשימה זו אפשר לנשום או רק דרך הפה או רק דרך האף. יש לשים לב שנשימות כאלו יכולות לגרום ליובש גם בפה וגם באף.
יכול שאחרי ציר האישה מרגישה סחרחורות (יותר מדי חמצן בדם). אז פשוט לסגור את האף עם היד ולנשום כמה שניות.
מאוד חשוב שבזמן הצירים תהיי תנועה כלשהי. ברגע שהשרירים בפעולה הם צריכים יותר חמצן, מוגברת זרימת הדם בכל הגוף כולל לשלייה, דבר שמביא לזירוז הלידה.
אם בא לך לצעוק, נסי להחליף צעקה בשיר של אותיות תנועה. בהתחלה עושים שאיפה עמוקה דרך האף. ואחרי זה בזמן הנשיפה לשיר אות ארוך. אפשר לזמזם.
בשלב מסויים מגיעים צירי הלידה. בלי אישור מיילדת אסור ללחוץ. גם פה צריך לנשום בצורה נכונה.

נשימות בצירי לידה: שאיפה עמוקה דרך הפה, לעצור נשימה (בזמן הזה להסתכל על תבור וללחוץ לכיוון פרינאום - כמו בעצירות). לנשוף לאט לאט. פה הכי חשוב לא לנשוף במהירות ולא לצעוק, כי אז כל הכוח של ציר הלידה יילך לצעקה ולא נתקדם . אם הכול נעשה נכון אז בזמן ציר אחד היולדת מספיקה ללחוץ שלוש פעמים.
תזכרו חייבים לתרגל כל יום את כל סוגי הנשימות. אם נקדיש לפחות 15 דקות ביום לתרגול נשימות, אז דבר ראשון הגוף מתחיל להתרגל ובלידה יזכור לבד את כל תהליך ודבר שני להרגיל את התינוק. חשוב לתינוק שהאם בזמן ההיריון תתרגל לעצור נשימות כך הוא ייסתדר הרבה יותר טוב בלידה לחוסר זמני של חמצן.

דבר חשוב נוסף על כאבי לידה: אם תחכו לכאב אז הוא ייתפס בעיניכם כמאוד חזק. אסור לחשוב מראש על כאבי לידה. אם יודעים שאפשר להפחית את הכאב, אפשר להיפטר מהפחדים גם. אמא, תזכרי שגם תינוק מפחד בלידה, כי הוא לא יודע מה מחכה לו בצד השני. על תשכחו לדבר איתו בלידה. שישמע קולך. ככה יהיה לו יותר שקט ובטוח כי כרגע את בשבילו כל העולם.

לידה קלה!

ראו גם קורס הכנה ללידה
חזרו ל-הריון ולידה